עם נתן ארונס ועקיבא ויטקין
אחד הנושאים שבהם עוסק התנ"ך, על מגוון ספריו השונים, בצורה נרחבת ביותר, הוא עבודת אלוהים אחרים מלבד אלוהי ישראל – עבודה זרה.
בפרק זה יצאנו למסע היכרות עם התחרות הפולחנית האסורה שסבבה את עובדי ה'. הכרנו את העולם האלילי של המרחב, למדנו על המושגים השונים המבדילים בין עבודת ה' לעבודת האלילים – תפיסת האלוהות האזורית מול תפיסה כלל עולמית, הפירוד מול אחדות הפולחן, ההגשמה מול הרוחניות, הסובלנות האלילית מול הפונדמנטליסטיות העברית, וסוגיית קרבנות האדם.
ראינו גם עד כמה מקושרת עבודת ה' ללאומיות היהודית, ועד כמה עבודה של אלוהים אחרים פגעת באותה לאומיות לאורך כל תנ"ך. עמדנו על דרכים שונות בהן הושפעו בני ישראל מהתפיסה הפולחנית שסבבה אותם, ועל הגישה המבזה, הסרקסטית והמבטלת של נביאים שונים בתנ"ך לעבודה זרה.
מה שלא סיפרה לי הגננת 
תודה רבה על הפרק המרתק ומעורר המחשבה. בעקבותיו התעוררה לי שאלה: למה שיונה לא יקפוץ לים בעצמו? למה להפוך את המלחים לרוצחים?
אהבתיאהבתי
שאלה יפה. (התכוונת מן הסתם להגיב לפרק העוקב על ספר יונה) אולי זו דרכו של המקרא להדגיש לנו את המעבר של יונה לפסיביות מוחלטת. המעבר מ'וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי
ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ' ל'וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם'.
יונה משדר במעשיו שהוא פשוט לא משתתף במשחק, הוא לא מושפע מסיר הלחץ של ה' שמופעל עליו בין השאר בעזרת המלחים. אני פסיבי לגמרי אומר יונה – אם זה מפריע לכם אתם מוזמנים לעשות מעשה.
אהבתיאהבתי