על הסיפור שמאחורי פרשות השבוע וסיפורי התנ"ך
על פרספקטיבה של 38 שנה על אירועי יציאת מצרים, על דברי משה, כפי שנתפסו בעיני בני ישראל כאשר שמעו אותם לראשונה, על הדמיון והשוני שבין חומש ויקרא לחומש דברים, ועל המעבר מספר התורה לספר יהושוע ולכיבוש הארץ.
בפינת ההפטרה נפגשנו שוב רחל ליפשיץ ואני, ודיברנו על השיר 'נגד פרידה' של נתן זך, ועל הפרויקט שהסתיים לו.
פרשת הסיום של התורה, עוסקת בעיקרה בתיאור מסע שלא התרחש. תיאור תהלוכת הכניסה והכיבוש של ארץ ישראל, כפי שהייתה צריכה להתרחש, ולא כפי שארעה בפועל. בשעותיו האחרונות, משה 'מכניס' את עם ישראל אל ארץ ישראל, וגם אם הוא עצמו יראה את הארץ רק מנגד, הוא עושה את זה מתוך התרוממות רוח וברכה גדולה.
בפינת ההפטרה, נפגשנו(!) אני ורחל לפשיץ, ולמדנו ביחד חלק משירו של נתן אלתרמן 'אל הפילים', על משה על הר נבו מול הארץ, ועל דרך שסוף אין לה – כי סופי הדרכים המה רק געגוע.
בפרשת וילך נקלע משה למארב מפתיע ומכה תדהמה. זמן קצר לפני מותו, כאשר כמעט ולא נותר דבר לעשות, מפיל עליו הקב"ה את הפצצה. "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ ועזבני והפר את בריתי..".
ומה נותר לו עוד לעשות אחרי שאמר את כל מה שניתן לומר לאורך חומש שלם? ברגע המשבר הקשה הזה, מלמד משה את עם ישראל את שירת האזינו, המזקקת נקודה אחת שתשרוד את כל תהפוכות ההיסטוריה, ותעזור להם לשרוד גם בהסתרה שבתוך ההסתרה.
בפינת ההפטרה, לומדת ומלמדת רחל ליפשיץ פיוט מוכר וידוע של רבי יהודה הלוי, המושר בפינו בכל שבת – יונה מצאה בו מנוח – ומראה לנו את העומק המסתתר מתחת למילים השגורות.
ישנן שתי פרשנויות מנוגדות לתחילת פרשת ניצבים, העוברת מברית אינטימית עם הקב"ה, לחורבן מוחלט, תוך עשרה פסוקים.
האם הפרשה עוסקת בערבות הדדית ובהשפעה של החוטא היחיד על העם לדורות, או דווקא בתורת גמול מדויקת בה רק החוטא נענש – בהבדלה "בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ".
על כך התנצחנו, אני ונתן ואתם המאזינים מוזמנים להכריע בנינו.
בהמשך הפרשה עסקנו מעט בפרשת התשובה ובהכנה של משה את עם ישראל לפרידה ממנו.
בפינת ההפטרה, קוראת רחל ליפשיץ קטעים משירו המופלא של אורי צבי גרינברג 'לקול כינורותינו', העוסק גם הוא כמו הפרשה, בחיבור העבר ההווה והעתיד.
הקללות הארוכות של פרשת כי תבוא, נקראות ע"י בעל הקורא במהירות ובשקט, ואנחנו מתכווצים במקומנו ומחכים שיסתיימו. אבל האם ניסינו פעם להקשיב לקללות לאט, לנסות להבין מה הם מספרות לנו?
בפרק ננסה להראות, שאסופת הקללות הלא נגמרות שבפרשה, הם בעצם סיפור של דגם היסטורי המוכר לכולנו, על שקיעתם ונפילתם של עמים מעל בימת ההיסטוריה.
משה רבינו לא סתם מונה רשימת קללות רפטטיבית, הוא מספר לנו סיפור.
בפינת ההפטרה, יוצאת רחל ליפשיץ למסע בעקבות החורבן, עם שיריה השורטים של לאה גולדברג. על שנים שקטות ששמם בינתיים, על המסע של הגולים הדוויים ועל אשמת הניצולים בארצות המבטחים.
הפרשה עם כמות המצוות הרבה ביותר בתורה, סובבת בעומקה סביב נושא אחד – המשפחה. ננסה להראות כיצד התורה מסדרת מצוות זו לצד זו, כדי ללמד אותנו מאחת על חברתה, וכדי לספר סיפור. סיפור שמתגלגל לאורך כל הפרשה. על משפחות טובות ומשפחות רעות, משפחות הרוסות ומשפחות נבנות. וכולן מאושרות או עצובות כל אחת בדרכה שלה..
בסיום נחשוף גם את המנורה של נאום המצווה והברית. בדומה לספר ויקרא, גם נאום המצווה והברית סודר בספו בצורת מנורה יפיפייה המאירה לנו מה עומד במרכז חיינו.
בפינת ההפטרה, מביאה רחל ליפשיץ את השיר החזק ביותר העוסק במשפחה, שירו של דוד המלך. 'שיר המעלות.. יגיע כפיך כי תאכל..'.
על המושג 'משפט' שמתפרש בפרשתנו להנהגה, ריבונות, דין צדק והתחדשות התורה. על סוגי השופטים ומוסדות המשפט שהתורה מעמידה, על מקור כוחם ועל האיזונים והבלמים בניהם. על תחומי המשפט והדין העיקריים, ועל 'פיזור' של חלק מענייני המשפט במקומות נוספים לאורך 'נאום המצווה והברית'.
בפינת ההפטרה, מתמקדת רחל ליפשיץ בצווי על גאולת הדם הדם בפרשתנו – גם הוא חלק מעניין המשפט – ומביאה שיר מעניין של משורר ערבי, טהא מוחמד עלי, על הנקמה.
על היתר אכילת בשר בספר בראשית ובדור הראשון ליציאת מצריים, ועל הבשורה המשמעותית של משה בעניין אכילתו בספר דברים. על קשר מעניין בין, אכילה, עבודת ה' ועבודה זרה, שמחה, חגים ושיתוף החלשים בחברה, המצטרפים כולם בפרשתנו לתמונה מרתקת. עיון בחלק הראשון של 'המצווה אשר אנוכי מצווך היום' בנאום המצווה והברית של משה.
בפינת ההפטרה, בוחרת רחל ליפשיץ לדבר דווקא על צמחונות והסכנה שבאכילת בשר, דרך שיר עדין של חלי איתן, ושיר מחוספס וקשה של יהודה עדר.
מה מעניקה לנו זכות האבות ומה אנחנו צרכים להרוויח בעצמינו. על הפרדוקס שעמד בפני משה ברצותו גם להוכיח את עם ישראל וגם לחזק אותו, ועל ההבנה ש'ככל שיהיה יותר רע יהיה יותר טוב'. נסיון להבין את המהלך הפסיכולוגי והתאולוגי של החלק השני בפתיחת נאום המצווה והברית.
בפינת ההפטרה מביאה רחל ליפשיץ את שירה של אווה מורסיאנו, על ארץ סבוכה בחוטים של עם ועל אדם סבוך בחוטים של ארץ.
על פתיחת הנאום השני של משה רבנו בספר דברים, שהוא מבוך של מראות וטקסטים שמצלצלים לנו ממקומות אחרים, ועל ההבנה שלכל חלק בטקסט יש משמעות והקשר. על ברית נוספת שהיא, כפי שחשוב למשה להדגיש, חולייה בשרשרת של בריתות קודמות עם א-לוהים, ועל דיבור לקהל השומעים ודיבור לדורות.
בפינת ההפטרה מביאה רחל ליפשיץ (ומקריא ידידי אביעזר ליפשיץ) שיר של אברהם פריד באנגלית, המדבר על העמידה שלנו על כתפי ענקים.
על הנאום הראשון של משה, על ההסבר של משה למה 11 יום הפכו לשלושים ושמונה שנים, למה הענקים תופסים חלק נכבד כל כך מהנאום, ומה מיקומם של כל העמים מצאצאי אברהם בחזונו הגדול של משה.
על חזון גדול שמשה מעמיד לפני מותו, ועל הנחישות שלו לסיים את המשימה שהוטלה עליו ולהכניס את עם ישראל לארץ המובטחת.
בפינת ההפטרה מביאה רחל ליפשיץ את שירה העמוק של לאה גולדברג, 'שלושה עמדו מול שבריו של שלם' על חלומות ושברם, ואת דבריו של הרב קוק על החלומות.
פרק קצר המסביר כיצד בנוי ספר דברים, ומשרטט מפה המסדרת לנו את הנאום הראשון והשני ואת סיומו של הספר.
בפרק אנו מסבירים בצורה כללית מהם הנושאים בהם עוסק כל חלק, ומתכוננים לקראת המסע הבא לקראתנו – אל ספר שבונה קומה חדשה לתורה – קומה לאומית.
מה שלא סיפרה לי הגננת 